צוות הנהלת בית הספר התיכון הדו לשוני יד ביד
∴ פנו זמן. צריך לפנות זמן לשיח. לתת מקום, זמן ונחת כדי לדבר. בתוך היום יום הלחוץ של כל המורים, יש לאפשר זמן, מסודר – חד פעמי או רב פעמי- אבל להצליח למצוא זמן כדי לדבר על נושאים שבוערים. אפשר לבחור רק את המחנכים, או רק מורי שכבה. שמירה על גודל הקבוצה יעזור לשיח אינטימי .
∴ התחילו באישי. שיח תמיד מתחיל במקום האישי. רוב המורים חוו חוויות ילדות משותפות. שיח עליהן, מאפשר התחלה של דמיון, וקירבה. בוא נשמע על זה – מה אתם זוכרים? איך זה הרגיש? מי היה שותף לחוויה? ואיפה זה היה? (וכמה מעניין לשמוע על חוויות ממדינות אחרות!)
∴ סמנו מטרה ערכית. למשל – אמפתיה, סקרנות, למידה, הקשבה – מה מטרת השיחה, מה מתרגלים ביחד או באופן אישי. בכל אחד מהמילים שציינו יש "אחר" שמאפשר לי להתפתח. להקשבה יש ערך חשוב של נתינת מקום לאחר, נוכחות, נראות. זה צורך בסיסי וחשוב של כולנו.
∴ אמצו חשיבה נרטיבית. אצלנו היא דרך חשיבה ולמידה בכיתות ובחדר מורים. כדאי להציע את האפשרות של דרך חשיבה נוספת זו – שמאפשרת לנו לראות ולהכיר נקודות מבט שונות לאותה מציאות. חשיבה נרטיבית מפחיתה את הדיכוטומיה של "אנחנו והם" "טובים ורעים" ובכך מרחיבה מאוד את יכולת ההכלה של מרחב רב משתתפים ודעות. (חפשו בגוגל, זה תחום מרתק).
∴ הסכימו שלא להסכים. "מסכימים שלא להסכים" הפך למטבע שחוק, אבל בעינינו הוא התחלה הכי חשובה שיש! אנחנו לא נסכים על דעה פוליטית, אבל נסכים שלכולנו יש מקום בשיחה, נסכים להקשיב, נסכים ללמוד על נקודת המוצא האישית של כל אחד.
∴ זכרו – שונות היא לא רק בין הקבוצות המובחנות. בתוך הקבוצה היהודית, ובתוך הקבוצה הערבית יש שונות גדולה מאוד. בתוך קבוצה דתית וחילונית, וכך גם בנטייה פוליטית. אפשר להנכיח את ההבדלים האלו בתוך קבוצת הדיון וגם לאפשר קבוצות נפרדות – אפשר לתת לזה מקום, ואפשר לנוע בין קבוצות לפי הצורך.
∴ שימו לב למורים ומורות חדשים וחדשות. שפה בית ספרית נבנית לאורך שנים על ידי שותפות והשתתפות של הצוות ההנהלה והתלמידים-ביחד. זהו תהליך של למידה מחוויות יומיומיות בבית הספר. למורים חדשים השפה הזו חדשה. חשוב לזכור זאת ולאפשר מקום שמקבל ויודע זאת. כדאי להשהות ביקורתיות, וליווי במקרה הצורך.