כשהבת שלי היתה בכיתה א' היא חזרה יום אחד הביתה ואמרה לי – "אמא, המורה שלי עושה בכיתה משהו שתאהבי", כששאלתי אותה מה המורה עושה, היא סיפרה שבכל פעם שהמורה שלה שואלת שאלה היא נותנת גם לבת וגם לבן לענות, לסירוגין – בת, בן, בת, בן. המורה גם הסבירה לכיתה שהיא עושה את זה כי אחרת בנות ישתתפו פחות בשיעור. זה השורש, הרגעים היומיומיים, הקטנים לכאורה, במרחב החינוכי, שמעצבים את החיים של כולנו מגיל צעיר.
פדגוגיה שמקדמת הוגנות מגדרית שמה לב לרגעים הקטנים האלה, שחוזרים על עצמם שוב ושוב, יום אחרי יום, ומתבוננת בהם קודם כל מבעד למשקפיים מגדריים. ברגעים האלה שקורים כל הזמן ובכל מקום, בהפסקה, במגרש, בשיעור, בזמן מבחן, בטיולים, בטקסים יש פוטנציאל גדול לשינוי. כשמורה שואלת שאלות על הכיתה שלה במשקפיים מגדריים ורואה את מה שלא הבחינה בו קודם לכן טמונה עוצמה רבה.
איזה דמויות של גברים ואיזה דמויות של נשים פוגשים התלמידים והתלמידות בספרי הלימוד? מה תלמידות ותלמידים לומדים על העולם כשבנים סוחבים שולחנות ובנות מקשטות את הכיתה? כיצד תלמידות מתמודדות עם כישלונות וכיצד תלמידים? למי מותר לבקש עזרה ולבכות?
למערכת החינוך יש תפקיד מרכזי בעיצוב הזהות של כל ילד וילדה, בתהליך גיבוש התפיסה שלהם על העולם, ועל המקום והעתיד שלהם בתוכו. בין שלל המסרים החינוכיים, התלמידות והתלמידים מקבלים מסרים רבים (מכוונים ולא מכוונים) על תפקידי המגדר – איך "נכון" ו"צריך" להתנהג בתור בן או בתור בת. הציפיות החברתיות מבנים ומבנות משמרות את ההבדלים והפערים בין המגדרים ומייצרות חסמים שמגבילים את מימוש הפוטנציאל האנושי הטמון בכל אחת ואחד מאיתנו. למרות שינוי גדול שמתחולל בימינו בכל מה שקשור לתפקידים המגדריים, מציאות החיים החברתית ממשיכה להיות ממוגדרת, ותפיסות מגדריות על האופי, התפקידים ותחומי העניין המתאימים לנשים וגברים משפיעות על ילדים וילדות מגיל צעיר.
המסרים המגדריים נמצאים בכל מקום, והם מייצרים הטיות ופערים. ספרי הלימוד וקירות בית הספר מציגים דמויות מופת מהעבר וההווה, שמטרתן לשמש דוגמא ומודל לתלמידים והתלמידות. פעמים רבות הדמויות האלה משקפות ומחזקות תפיסות מגדריות – גברים יוצגו יותר בתפקידי הנהגה והובלה במרחב הציבורי, כספורטיביים, אמיצים, חזקים, יוזמים ובעלי תושייה, בעוד שנשים יוצגו יותר במרחב הביתי, כמטפלות, עדינות, יפות ושקטות. הדמויות האלה מעבירות מסרים ברורים, בדרך כלל לא מודעים, לתלמידים ולתלמידות, על מה המאפיינים השונים של גברים ונשים – וכך מסלילות ומגבילות את ההתפתחות שלהם.
חשוב לחשוף את המסרים האלה באמצעות שאילת שאלות מפרספקטיבה מגדרית. למשל, איזה דמויות של נשים ואיזה דמויות של גברים מופיעות בטקסט? מה התפקידים שלהם? מה התכונות שלהן? מי הדמות אקטיבית ומי הדמות הפסיבית? היכן הדמויות האלה נמצאות? השאלות האלה חושפות את המסרים המגדריים בטקסט, וכדאי גם ללמד את התלמידים והתלמידות לשאול אותן.
חינוך להוגנות מגדרית הוא ההבנה שהמגדר נמצא שם כל הזמן, לא רק ביום האישה הבינלאומי, ושחשוב לזהות את הרגעים האלה, הקטנים, כשמישהו זורק לאוויר קללה בעלת הקשר מגדרי או כשבחדשות עולה סוגיה מגדרית. התבוננות מכוונת על ההבניות המגדריות וההשפעה שלהן על המרחב החינוכי, והטמעת פרקטיקות שמקדמות הוגנות מגדרית מאפשרת לתלמידים ותלמידות לפתח מיומנויות מגוונות, להתעניין במנעד רחב של תחומי עניין ולהתפתח באופן מלא ועשיר יותר.