בין מילואים לעורף

מתחילת המלחמה מנהלים ומנהלות של בתי הספר נפגשים עם שלל שברים. בחלקם הם צופים מהצד, את חלקם פוגשים בידיים חשופות. ובחיי היומיום הם נדרשים לחבר את הסדקים בין המורות והמורים שבקרב לבין אלו שבעורף. ביקשנו מאיתן לשתף אותנו במלאכת המחשבת של יצירת הקשרים, בתוך שגרה כמעט בלתי אפשרית – 

עם אילו דילמות חינוכיות אתה מתמודד בימים אלו? 

נקודת הבסיס היא שאנחנו גאים ושמחים באנשי הצוות שבמילואים. 

בכל זאת, אנחנו מתמודדים עם כמה אתגרים: הראשון, איך מצד אחד אנחנו שומרים את אנשי המילואים כדמויות מובילות בבית הספר לצד העובדה שהם חסרים לא מעט. אני מתמודד עם האתגר של שימור תחושת הערך שלהם, והביטוי בפועל של פעולות שהם צריכים לעשות למול הצורך לתת מענה לתלמידים.  

אתן דוגמה לדילמה נקודתית כזאת – היה לי תומך הוראה שיצא למילואים. במקומו, נכנסה לכיתה אשת צוות אחרת שהשתלבה בכיתה בצורה טובה מאוד, והתפתח קשר משמעותי עם התלמידים. כשחזר מהמילואים היתה לי התלבטות מה נכון לעשות.  

כשאני מתמודד עם דילמות כאלו הכי חשוב לי לקבל את ההחלטה יחד עם המורה שבמילואים. לתת לו הרגשה וביטחון מלא שמקומו בטוח. לשמוע את העמדה החינוכית הערכית שלו, ואת התחושות והמחשבות שמלוות אותו בכל דילמה שעולה.  

באיזה אופן אתה מצליח לשמור על עוגנים שיסייעו הן למורות ולמורים שיוצאים וחוזרים משטחי ולחימה, והן לצוות שנשאר בעורף?

חשוב לי בימים האלו יותר מתמיד לתת תחושה שאני רואה את כולם. את הצוות שיוצא למילואים, ואת הצוות שנשאר בעורף. עבורי הכי משמעותי זה הקשר האישי, שיחות ותשומת לב.

ליוצאים – שידעו לאן הם חוזרים. אני מקפיד על שמירת קשר גם כשהם לא נמצאים פיזית. אם זה רלוונטי, בתהליכי קבלת החלטות או עדכונים מהצוות לפי הצורך. אבל לא רק, תשומת הלב חשובה. החל ממחוות קטנות ועד תשומת לב למשפחות. לאפשר מרחב של זמן בין החזרה מהמילואים לחזרה לכיתה. 

לנשארים – הצוות שנשאר עובד קשה. לפעמים עובד כפול. חשוב לי לתת הכרה והערכה למאמץ שלהם. לתת מקום גם לקשיים ולמורכבויות שהם מתמודדים איתן. 

כדי לתת מענה מותאם לכל הצרכים אני נדרש להמון יצירתיות. מה שגורם לזה להצליח – שיח, תקשורת והערכה.

איך אתה וצוות בית הספר מתווכים לתלמידים את שגרת המילואים של אנשי ונשות הצוות? 

המלחמה הזאת ארוכה. וגם כאן היו שינויים. 

אני מאמין בתיווך המתייחס למציאות כמו שהיא. אז כבר מתחילת המלחמה התלמידים היו מעורבים, ידעו ושמעו. היציאה של המורים שלנו למילואים היא חלק בלתי נפרד מהערכים אליהם אנחנו מחנכים ושואפים. התלמידים היו מקסימים. הם הבינו, הרגישו תחושת גאווה, ונרתמו לכך שדברים יעבדו. 

היו נערים שבשל החוסר אבדו משענת משמעותית שליוותה אותם ביומיום, ולקח להם זמן לתת אמון או להיפתח לאיש או אשת צוות אחרים. אבל ההתגייסות של התלמידים היתה מעוררת התפעלות – הם הרגישו שיש להם תפקיד. שזה התפקיד שלהם. לספק את השקט ונחת הרוח למורים בחזית, שידעו שהם מצליחים ויתפנו ללחימה בראש שקט. הדאגה היא הדדית. גם המגוייסים מצידם עושים מאמץ גדול לשמור על קשר עם התלמידים. 

גם בהקשר הזה כמובן, אפשר לזהות את השחיקה, אבל הכוונה והרצון שם.

האם נערכת אחרת לקראת השנה הזאת?

כן. השנה כיוון שידעתי שהצוות שלי יהיה במילואים סידרתי את השיבוצים במערכת באופן קצת שונה. גם מבחינת הציוותים – היה לי חשוב לוודא שיש איזון בצוותים בין כמות המורים שבמילואים לצוות שנשאר בבית הספר, כדי לפזר את העומס. השנה גם שמתי לב באופן מיוחד לשיבוץ של המורים במילואים למקצועות הלימוד. מתוך כלל האפשרויות בחרנו יחד את אלו שיסייעו לתלמידים להשיג את המטרות הלימודיות עם מינימום פגיעה. 

אילו דילמות ניהוליות וערכיות פוגשות אותך בימים אלו? ובאופן מיוחד אילו דילמות אתה מתמודד בשל ריבוי אנשי ונשות הצוות שיוצאים וחוזרים ממילואים? 

כמו שאמרתי, המלחמה הזאת ארוכה וכואבת. ופוגשת אותנו בכל כך הרבה מימדים. אחד האתגרים שיש לי הוא לשמור את הרוח של תלמידים. שישארו מחוברים, שישארו מגוייסים. שימצאו בתוך כל הרעש את השקט הנפשי וישיגו את המטרות והיעדים.  

זה אתגר גדול למצוא את האיזון גם אצל התלמידים וגם בתוך הצוות – בין עמידה ביעדים הלימודיים ובין המקום לאוורור וביטחון. 

תוכל לשתף אותו ברגע אחד, סיפור אחד, שהוא לדעתך תמצית של התקופה?

יש אוסף של סיפורים ורגעים בתוך השגרה שמלווים אותי. אנחנו עדיין בתוך המלחמה ולכן אני מרגיש שאי אפשר לסכם בתמצית. אנחנו באוסף של רגעים קטנים ונקודות בזמן. המקומות שבהם אני באמת מתרגש זה באינטראקציות בין התלמידים שנשארים בעורף ובין המורים שחוזרים מהחזית.

מה לדעתך תפקיד המנהל בעת בזאת?

אי חושב שהסיפור הרגשי הוא עיקר המשימה שלי בתקופה הזאת.

זה התפקיד שלי תמיד, אבל עכשיו אני נדרש אליו ביתר שאת. החוסן של המורות והמורים, החוסן של התלמידים, התיווך הנכון להורים. זאת המשימה שלי השנה. כשהמצב בחוץ כל כך בלתי ידוע – אני משתדל להיות מקור של וודאות ובהירות. אני עסוק מאוד בלהקשיב לכל אחד ואחת מבאי בית הספר.

סדקים. חלק שלישי