מאז השבעה באוקטובר, אנחנו חיים במציאות לא הגיונית.
המון אנשים ונשים מקהילה שלנו, במילואים ובסדיר, נלחמים עבורנו מעל לחמישה חודשים.
פורים בפתח ואיתו מגיעה השמחה, השתובבות וצחוק בעיקר בקרב ילדות וילדים. ומתוך האחריות לחיילים ולמילואימניקים, שהם בעצם אחים ואחיות גדולים (או קטנים), בעלים של חברות, שכנים לבניין – עלה לי הרצון לחשוב על שינוי מהותי.ֿ
נושא השימוש בנפצים בחג, פגש אותי בבית, מול האחים שמשרתים במילואים, אך גם כאשת חינוך וכמתנדבת בקהילה עם משפחות המילואמיניקים.
בכל שנה הנושא עולה ברקע החג, אך כמעט אף פעם לא מדובר ישירות עם הילדים. השנה החלטתי לעלות את הנושא בכיתה.
יש לי 25 תלמידים בכיתה, אם אצליח – בחג הזה יהיו 25 בומים פחות.
מבלי שתיכננתי, כשלימדתי את הנושא הצטרפה אלי גם הכיתה השנייה, והרווחתי מהלך שכבתי על הנושא.
כדי לגשת לנושא באופן מותאם התחלתי בשאלה, מה זה נפץ? ממה הוא נוצר? מאיזה חומר? אחרי בירור ולמידה העמקנו באיך זה משפיע על החיות מחמד שלנו? מה הנזק הגופני שנפץ יכול לעשות? ואז הגענו לנזק הנפשי, מה זה בכלל פוסט טראומה ואיך היא נגרמת?
למדנו יחד שיש מי שהפיצוץ גורם להם טריגר, ומחזיר אותם למצב שבו הם חוו טראומה. דיברנו על החיילים והחיילות שלנו שכרגע נלחמים וחוזרים להפוגות, והם מוקפים בחיי משפחה וחברים לכמה רגעים, ובום אחד ומיד מחזיר אותם לרגעים קשים עבורם.
הנושא עכשיו מאוד מדובר. כשהעברתי את המהלך בכיתות שלי היו 2 סרטונים שהצגתי בכיתה. עכשיו, יש עשרות. זה מדהים לראות את זה.
בסיום המהלך שאלתי את התלמידות והתלמידים מי יכול ורוצה לשמור על הלוחמים.ות שלנו? יצאתי מנקודת הנחה שלפחות חלק יתקשו לקחת על עצמם את המשימה.
לשמחתי, כל הכיתה הצביעה.
וזה לא היה הסוף, לאחר המהלך בכיתה התלמידים והתלמידות הכינו מצגות על הנושא, עיצבו כרזות לפרסום ברחבי השכונה והכינו עצומה. הם עברו בין הכיתות בבית הספר והעבירו מהלך על מניעת השימוש בנפצים מכיתה ג׳ ומעלה.
החלום שלי הוא שמורות ומורים נוספים – בשכונה שלנו, ובכל ירושלים – יצטרפו למהלך. ויחד עם התלמידים והתלמידות שלי, שיעברו סדנה של שעה על הנושא, ההשפעה תתרחב למעגלים נוספים.
הפרויקט התאפשר בזכות צוות ההנהלה של בית הספר, שנותן מקום למימוש יוזמות אישיות של המורות והמורים..
רוצה להצטרף לאיילת? מערך השיעור המלא שכתבה אצלך בלחיצה.