InHouse

להיות מורה בירושלים

חינוך ירושלמי

הארגז של ביתא

שומעות רגע?!

המגזין

ידע. השראה. פרקטיקה.

"אנשים יוצאים לחפש מקרה שיקרה, אם אפשר במקרה"

התלמידים מגיעים לשער בית הספר: "למה אנחנו כאן? אין שיעור מחשבת ישראל?" אני מחייכת. "חברים, קחו טלפונים ותתחילו לשוטט. המשימה שלכם: לחפש ביטויים של אלוהים בכל מרחב שבו תוכלו למצוא אותו. שוטטו לאן שתרצו, וחפשו איפה אפשר למצוא ביטוי שלו, צלמו ותשלחו אליי. ניפגש פה בעוד שעה". הם יוצאים לדרך. "תלמיד משוטט" הוא ביטוי טעון בתוך בית הספר, הוא מסתובב במסדרונות, מחפש מפלט מן השעמום. גם מחוץ לבית הספר, לשוטטות אין הקשר חיובי, והיא אף עשויה להיות גם עבירה על החוק, במקרים מסוימים. השוטטות היא תנועה ללא יעד מוגדר, שחרור מן הצורך במטרה. בחברה שמקדשת את ההתקדמות ואת ההישגיות, היא מעוררת אצל השומע תחושה של בטלנות וחוסר יעילות. אך האם דווקא אותה תנועה חסרת כיוון טומנת בחובה הזדמנויות ללמידה אמיתית?

הקריירה החינוכית שלי

חודשים סוערים עוברים על החברה הישראלית, הפגנות, מהפכות, צבע אדום, שביתות… לפעמים קשה בתוך כל הרעש הזה לבודד את המשתנים ולחשוב צלול על עצמנו. קשה להתפנות לעצמנו באופן כללי - לאכול בריא, לעשות ספורט, לקרוא ספר טוב, לנשום. הכל נכון, הכל חשוב, הכל דחוף. אין בפי בשורה גדולה או איזה טיפ ניו אייג'י מהפכני לאיך אפשר להתפנות יותר לרחשי הלב שלנו. רק פנס קטן בידיי, פנס שמצביע על ההזדמנות המופלאה שיש לנו כמורות ומורים, וזה הקיץ!

חינוך ירושלמי

"אנשים יוצאים לחפש מקרה שיקרה, אם אפשר במקרה"

התלמידים מגיעים לשער בית הספר: "למה אנחנו כאן? אין שיעור מחשבת ישראל?" אני מחייכת. "חברים, קחו טלפונים ותתחילו לשוטט. המשימה שלכם: לחפש ביטויים של אלוהים בכל מרחב שבו תוכלו למצוא אותו. שוטטו לאן שתרצו, וחפשו איפה אפשר למצוא ביטוי שלו, צלמו ותשלחו אליי. ניפגש פה בעוד שעה". הם יוצאים לדרך. "תלמיד משוטט" הוא ביטוי טעון בתוך בית הספר, הוא מסתובב במסדרונות, מחפש מפלט מן השעמום. גם מחוץ לבית הספר, לשוטטות אין הקשר חיובי, והיא אף עשויה להיות גם עבירה על החוק, במקרים מסוימים. השוטטות היא תנועה ללא יעד מוגדר, שחרור מן הצורך במטרה. בחברה שמקדשת את ההתקדמות ואת ההישגיות, היא מעוררת אצל השומע תחושה של בטלנות וחוסר יעילות. אך האם דווקא אותה תנועה חסרת כיוון טומנת בחובה הזדמנויות ללמידה אמיתית?

דבק של זהב

דבק של זהב

המרחב החינוכי במשקפיים מגדריים: על מה כדאי להסתכל ומה אפשר לעשות?

כשהבת שלי היתה בכיתה א' היא חזרה יום אחד הביתה ואמרה לי – "אמא, המורה שלי עושה בכיתה משהו שתאהבי", כששאלתי אותה מה המורה עושה, היא סיפרה שבכל פעם שהמורה שלה שואלת שאלה היא נותנת גם לבת וגם לבן לענות, לסירוגין – בת, בן, בת, בן. המורה גם הסבירה לכיתה שהיא עושה את זה כי אחרת בנות ישתתפו פחות בשיעור. זה השורש, הרגעים היומיומיים, הקטנים לכאורה, במרחב החינוכי, שמעצבים את החיים של כולנו מגיל צעיר.  פדגוגיה שמקדמת הוגנות מגדרית שמה לב לרגעים הקטנים האלה, שחוזרים על עצמם שוב ושוב, יום אחרי יום, ומתבוננת בהם קודם כל מבעד למשקפיים מגדריים...

שעת מבחן

חדר מורים פרק 38

בלי בית, עם ספר

חדר מורים פרק 32

בין מילואים לעורף

שאלות של זיכרון

מחנכת כיתה ז' | ענבר

השנה לא נשתמש בנפצים!

איילת בורדה | מחנכת כיתה ו', בית ספר עופרים